שינויים בסביבה הרגילה שלנו, כמו קריסה של מניה למשל, גורמים לנו לעצור ולשקול צעדים באופן רפלקסיבי ממש. שינוי תופס בנו נפח רגשי גדול המשפיע על יכולת לקיחת ההחלטות שלנו.

אותה צניחה של מנייה, או התפוצצות שלה מאידך, תסיט דעתנו מכלל רווחיות הפורטפוליו שלנו. החלטה כביכול מודעת, ”לקנות/למכור עכשיו”, נלקחת במאית שניה. ההיצמדות הרגשית הזו מסיחה דעתנו מהתמונה הכוללת, תופעה טבעית לחלוטין, ומכך, לא אובייקטיבית. לדוגמא, אנו נכנסים למשרד לפגישת עסקים או ייעוץ, ככול שהמשרד מפואר יותר, כך ידמה לנו האדם היושב בו כצודק. אנו יכולים לדמיין שהמשקיע האולטימטיבי הינו האנליטי ביותר, זה המשקלל את מרבית הנתונים, המסיק החלטות מבוססות מידע גרידא, אבל, אם להיות מציאותיים, ברור לכל משקיע שאין באמת אפשרות לחשב ולצפות מה יקרה לשוק בעתיד, כמות המידע והגורמים המשתנים אשר עלולים להשפיע עליו פשוט גדולה מכדי ניתוח. אם כך, האינטואיטיביות, תחושת הבטן של המשקיע, הינה חלק משמעותי וחשוב בתהליך לקיחת ההחלטות. במילים אחרות, תיק ההשקעות שלנו מושפע ממדדים ומובל ע”י החזון.

אם כך, ניתן להגיד שהמשקיע האולטימטיבי הוא היודע לשלב בין השניים, הוא יתכלל ויחשב את כדאיות השקעותיו בצורה קרה ואנליטית אך ידבוק באמונה שלו קדימה.

דוגמא למשקיע כזה (מס’ 2  בעשירי יפן ובין האנשים המשפיעים בעולם), הינו מאסיושי סון, בעליו של תאגיד SoftBank (SFTBY)

עיתוני כלכלה מכנים אותו ”ביל גייטס” של אסיה, למה?

מאסיושי נולד בעיירה זניחה בדרום יפן, בן למהגרים מקוריאה אשר נחלצו מעוני בעבודה קשה, בצעירותו הושפע קשות מספרו של דן פוג’יטה, מייסד מקדונלד’ס ביפן. לאחר מאמצים נפגשו השניים, מאסיושי טיכס עצה לעתידו, פוג’יטה יעץ דבר פשוט, התרכז בטכנולוגיית העתיד. כך, בשנת 73′ החל ללמוד מדעי-המחשב ואנגלית. באותה שנה עבר לסן-פרנסיסקו, בהיותו בן 16, תלמיד מבריק ושקדן מאין-כמוהו וסיים את לימודיו התיכוניים באמריקה בשלושה שבועות בלבד. הוא החל ללמוד באוניברסיטת ברקלי כלכלה ומדעי-המחשב. בעודו סטודנט, בגיל 19, החל את דרכו העסקית. בעזרתם של מוריו בנה את המילון-האלקטרוני הראשון ורשם עליו פטנט, אותו מכר לחברת SHARP בעבור 1.7M$, לאחר מכן ייבא משחקי וידאו מיפן לאמריקה וצבר הון נוסף של 1.5M$. מתוך אמונה במוסר העבודה והנאמנות היפנית, החליט לחזור למולדתו ולפתח ביפן את עסקיו.

מאסיושי זיהה צורך מהותי בשוק הPC היפני, חומרה (Hardware) נמכרה במהירות, אך נזקקה לתוכנה (Software) שתרוץ עליה. בזמנו, חברות התוכנה חסרו משאבים ויכולת שיווקית על-מנת לתקשר עם יצרניות החומרה הגדולות, וכך, ב-1981, קמה SoftBank. במשך שנה, דחה הצעות עד שהגיע לעסקה בלעדית עם יצרנית החומרה הגדולה ביפן דאז, Joshin. תוך שנה מחתימת ההסכם, מכרה SoftBank תוכנה בשווי של מעל 2M$ בחודש. במקביל, הוציאה החברה כתב-עת בנושאי תוכנה וטכנולוגיה בו היא קידמה ופרסמה את מוצריה, כתב העת עצמו היה כישלון כלכלי, אך בסס את מעמדה של החברה בשוק המקומי ובארה”ב. בשנת ’84, הפכה החברה ליצרן התוכנה הגדול ביותר ביפן וחלשה על כ-50% מהשוק. מאסיושי, כעת בעל אמצעים, החל להוציא כסף בכבדות, משקיע בקרוב ל-600 חברות טכנולוגיות. חלקן נכשלו חרוצות, כגון חברת השבבים Kingston אשר הפסידה לו כ-1B$, אך אחרות, צלחו ועוד-איך.

אחד ממנהליו ב-Softbank הכיר למאסיושי מנכ”ל צעיר בחברה קטנה ומתקשה אשר חיפשה השקעה בסך 5M$ על-מנת לפתח את טכנולוגיית מנוע-החיפוש שלה. מאסיושי זיהה פוטנציאל בחברה והציע למנכ”ל 100M$ בתמורה לשליש ממנה. ביום ההנפקה הראשון של החברה בבורסה בשנת 96′- שוויה הוערך בכ-860M$. שם החברה הוא “!Yahoo”, עד-היום, מנוע החיפוש הפופולרי ביותר ביפן. SoftBank המשיכה בתהליכי ההתרחבות, השקיעה בחברות אינטרנט, בטכנולוגית סלולר וביצרניות חומרה למיניהן- בשלהי שנות ה-90 היו בידי התאגיד קצת יותר מ- 78B$, סכום שהפך את מאסאיושי, למשך שלושה ימים בלבד, לאיש העשיר בעולם…ואז, התפוצצה בועת הדוט.קום. הנאסד”ק נפל לאורך שנת 2000 בקרוב ל75%, מניות SoftBank קפצו ראש ואיבדו מעל 90% מערכן, מושכות את החברה מטה לשווי תחתי של 7B$. כל-זאת לא עצר את מאסיושי, ההפך, הוא זיהה בהתרסקות פוטנציאל, משמע, חברות טכנולוגיה במחירי רצפה. ברגע המשבר הזה נעשתה ההשקעה המשתלמת ביותר של SoftBank, היא השקיעה 20M$ בחברת קמעונאות אינטרנטית קטנה בשם Alibaba. בעת ההנפקה של Alibaba בשנת 2014, תהפוך ההשקעה לסכום אסטרונומי של-60B$, גידול של 300,000% לאחר 14 שנות השקעה.

במהלך שנות האלפיים ימשיך מאסיושי בהשקעות אינטנסיביות ורכישות כבדות בשלל תחומים; פיננסים, טכנולוגיה-סלולרית, חומרה, רובוטיקה, בבעלותו אפילו קבוצת בייסבול ואפליקציה לטיולי כלבים. ידו בכל. בין החברות המוכרות שנמצאות בבעלות חלקית של SoftBank נמצאות ענקיות התקשורת Vodafone ו-Sprint, בבעלות מלאה נמצאת חברת השבבים ARM, אשר שבבייה נמצאים ברוב מכשירי הסמארטפון הקיימים. בידיו גם 15% מחברת ההסעות Uber, אשר סירבה תחילה להצעתו, אך לאחר שאיים- וגם מימש- בהשקעה במתחרותייה (Didi Chuxing- חברת ההסעות הגדולה בסין ובעולם, Ola ההודית) נענתה Uber לבקשתו לאחר שנפגעה כלכלית בניסיון התברגות בשוק הנסיעות הסיני הנשלט על ידי Didi, כך שמכל כיוון- מאסיושי מרוויח. נכון למאי 2019, שווי תאגיד SoftBank עומד על 115B$, לחברה P/E של 7.81 ו-Forward P/E של  18.59, עם כך, האם החברה מאבדת מרווחיותה? אולי, אך כנראה שרק לטווח הקצר, כיוון ש-SoftBank היא אינה חברה שמסתכלת שלוש שנים קדימה, היא מסתכלת שלושים. לא מזמן גייסה החברה 100B$ לטובת ה-Vision Fund, הפרויקט השאפתני ביותר של סון; קרן השקעות הון-סיכון בהסתכלות לשלוש-מאות (!) שנים הבאות.

אז למה להשקיע בSOFTBANK?

ראשית, בשל הגודל. כמות הכסף והמהלכים הזזים תחת פיקודו של מאסיושי הן קנה-מידה אחר ממה שקיים בעולם קרנות ההון-סיכון. SoftBank נחשבת למעין ‘ביריון’ בשוק, כיוון שהיא מרכזת כ”כ הרבה כוח היא מסוגלת ממש להטות התפתחות סקטור מסוים לטובתה (ראו ערך עסקת Uber בפסקה הקודמת).

 

 

שנית, ה-Vision Fund, קרן בסך 100B$ אשר מתכוונת כל שנתיים-שלוש לגייס עוד 100B$, אשר מתפקדת כמעין מטרייה מאגדת ומממנת לחברות היי-טק בחוד-החנית הטכנולוגית. בין החברות אשר הקרן משקיע בהן נמצאות: Uber, WeWork חברת חללי העבודה, NVIDIA מיקרו-צ’יפים, ARM מעבדים, FlipKart- קמעונאית אינטרנט הודית, OneWeb- רשת לווינית, Roivant- תרופות, Boston Dynamics- רובוטיקה (יצרנית Pepper- רובוט בעל יכולת הבנה והבעת רגשות, כבר מחליף נותני שירות אנושיים ביפן.) ה-Vision Fund עצמה עדיין לא הונפקה בבורסה אך ע”פ שמועות מאת כתבים כלכליים החברה שוקלת זאת בחיוב, צעד שכזה יאפשר לציבור להשקיע בחברות הללו, אשר רובן עוד בבעלות ידיים פרטיות.


ווארן באפט אמר באחד מראיונותיו שהוא אוהב להסתכל על השקעה פוטנציאלית מבלי לדעת את מחירה, לראות רק אם הוא מבין אותה, בלי לתת למחיר שלה להשפיע עליו.

מאסאיושי סבור שה-Vision Fund היא יותר מקרן הון-סיכון, בעיניו הקרן עצמה היא הקטליזטור בדרך למהפכת הבינה-המלאכותית, היא הרוח לגל הטכנולוגי החדש, למהפכה הבאה בתור. “הבהלה לזהב מהמאה ה-19 הפכה  במאה ה-21 לבהלה לבינה-המלאכותית,” טוען מאסיושי, “אנו רק בתחילתו של מרוץ, SoftBank אינה רק המשקיע, ה-Vision-Fund אינה רק בורג מרכזי, היא מנוע הבעירה, היא אסטרטגיית ההתפתחות שלנו לשלוש-מאות השנים הקרובות.”

SoftBank היא לא אפל או מיקרוסופט, גם לא גוגל, היא לא חברה שעומדת מאחורי מוצר או שירות או מחזיקה בתחום מסוים ברשת- SoftBank היא בית השקעות שמטרתו פשוטה: לקרב את ההווה לעתיד.